אלון בקל

2016 - 1989
"היה ילד, ואיננו עוד היה לנו טוב, טוב עד גדותינו.. בני, יקירי, אושר שלי, משוש חיי, מחמל נפש גו׳נם שלי, אלון שלי״
אלון, ילד יפה וחייכן, נולד בירושלים בשנת 1989. בן לניצה ודודו, אח קטן לאבי ואח גדול לבר לבב.

כאשר אלון היה בן 3 עברה המשפחה להתגורר בכרמיאל אשר בצפון הארץ, בה אלון גדל והתחנך. בטיולי הילדות ברחבי הצפון, למד אלון לאהוב את הארץ ואת האנשים החיים בה, ללא קשר לדת שלהם או לרקע מהם הגיעו.
אלון לקח חלק פעיל ומרכזי בשבט הצופים בכרמיאל ועם סיום התיכון התגייס לסיירת גולני ויצא לקורס חובשים. למילואים נקרא כל שנה למשך תקופות ארוכות ולמרות המטלות היומיומיות תמיד התייצב לשרת את המדינה.
אלון למד תואר במשפטים ומנהל עסקים, אותו סיים בהצטיינות, ועבד במקביל כברמן ומנהל בר. 

אלון חי חיים עם מטרה גדולה- להתקדם, לצמוח ולהצליח. וכך פעל בכל דרכיו. 

אלון האמין שיש לעזור לחזקים פחות בחברה שלנו כל עוד ניתן וכך נהג. לצד עיסוקיו הרבים אלון תמיד מצא זמן לסייע לאנשים שהמזל לא שפר עליהם תמיד: הוא התנדב בקליניקה משפטית למיעוטי יכולת כלכלית, אסף מוצרי מזון כל חג עבור ארגון לתת ועשה עוד מעשי חסד רבים.
אבל מעל הכול אלון היה ילד של משפחה- לעולם לא היה מפסיד הזדמנות לבלות עם המשפחה ועשה כל שביכולתו להגיע למפגשים המשפחתיים. 

 ב-1.1.2016 אלון נלקח מאיתנו בפיגוע רצחני בפאב הסימטא בו עבד, ברחוב דיזינגוף בתל אביב.

אלון יפה התואר, בעל האישיות הכובשת, הכריזמה האדירה, טוב הלב, שמחת החיים, האהבה והנתינה. אלון אוהב האדם, המפגין אכפתיות כלפיי כל אדם שנקרה בדרכו, תמיד עם חיוך נסוך על פניו וניצוץ בעיניו.

ביום הזיכרון בשנת 2015, כתב אלון -
23,320 זה המספר הבלתי נקלט של אותם ואותן גיבורים וגיבורות שנתנו את החיים שלהם בשביל שאנחנו נוכל לחיות כאן. כאן, בארץ ישראל. אותה ארץ אחת, יחידה ומיוחדת. אותה ארץ שחיים בה אנשים מכל הסוגים,הגזעים והמינים.אותה ארץ שיש לנו רק אחת כמוה ונעשה ה-כ-ל למענה.זאת אותה ארץ שמלאה בטוב וברע, שיש בה מי שצועק על דייל שימכור לו שוקולד,שיש בה מי שחותך את כולם ברמזור, את זה שידפוק לך את האוטו ולא ישאיר פתק ועוד שלל דוגמאות לישראלי הפחות יפה. 

ויש בה, אנשים אשר נותנים את כל כולם למענה. את אלה שנותנים יד לחלש, שמחפשים לעשות את הטוב בכל דרכיהם, שעושים ימים כלילות ומתכננים מה ואיך לעשות שיהיה פה יותר טוב לכולנו. בשביל אותם גיבורים ובשביל אותה הארץ, אנחנו נתייצב בכל פעם ונעשה את "ההכי טוב" שלנו בכל קריאה למילואים, גם שזה לא "בא טוב" לפעמים, בשביל שנהיה הכי מוכנים ומאומנים למערכה הבאה. 
כשתבוא. מי ייתן ועד ליום הזכרון הבא לא יתווסף אפילו עוד שם אחד לרשימת הגיבורים היותר מדי ארוכה הזאת. זמן לקום, להצדיע ולזכור את כולם.

הגעגועים לא יפסקו לעולם. אלון איתנו בכל רגע, לעולמים.