“הגורל שיחק בחייו של אלכס”
שאורגנה ע”י חב”ד. קל לחזור למחשבותיו של הילד במטוס לישראל,
עוזב את צרותיו מאחור בדרכו למציאות חדשה, מסתכל מחלון המטוס
על גלי הים התיכון וחולם על חיים טובים יותר במולדת חדשה. למרבה
הצער תיקתק שעון חייו של אלכס לכיוון סוף רע…
מזלו של אלכס השתפר כאשר התקבל לחיקה של משפחת אומנה,
משפחת אסף, וכאשר מאיר וציפי וילדיהם קיבלו אותו כבן וכאח צעיר.
שוב היתה לו אמא שליטפה אותו, אחים לשחק איתם, אב דואג ומכוון,
ואכן אלכס לא איכזב והפך לתלמיד טוב ומצליח, ילד חיובי, שהולך
וחוזר בין הבית לביה”ס, לשכונה, למשמר האזרחי – רגליו, תחילה
רגליים קטנות ומיום ליום גדלות, טופפו על מדרגות הבית והמרצפת.
גם כשהתגייס מצא את מקומו תחילה כחייל טוב ואח”כ כלוחם וכמפקד
בחטיבת גבעתי, שכה אהב והעריך, ואשר גמלה לו בכבוד ובהערכה.
ביחידה הצבאית תרם מעל ומעבר, יצא למשימות ועשה והתנדב כפי
שהורגל בביתו התומך – בית משפחת אסף. כך גם הגיע לפעילות
הלחימה בה איבד את חייו כאשר הוא נחלץ ועושה, כמו תמיד, יותר
מן המצופה.
באנדרטה לזכרו שהוצבה בשכונה בה גר וגדל, השכונה המערבית
בעירנו, ניתן לראות את השועל המפורסם מסמל גבעתי, שועל משועלי
שמשון המפורסמים, בראש שלוש מדרגות כמו מדרגות הבית, בו
ידע אושר, בו גדל וממנו ואליו יצא וחזר בידיעה בטוחה שיש לו בית
ומשפחה, והוא אינו עוד השועל הבודד מפארק אופירה.
שעון חייו של אלכס נעצר, כמ�� היה מאושר, כמה שמח, איזה מחיר
שילם על אהבת המדינה והמשפחה.