“השמיים הם הגבול”
בצבא :”כל אחד היה רוצה בן כמוהו, וכל מפקד היה רוצה פקוד כמוהו”.
הוריו מספרים על ילד ואח”כ נער ובחור מיוחד. הוא אהב טבע וילדים
ויותר מכל אהב ורצה לפרוש כנפיים – להגיע למרומים. ידע להתרועע
עם כל אחד, להתקרב ולהשכין שלום, לתמוך ולחזק, לתרום ולעשות.
ליאב למד ב”טכני” של חיל האוויר והוסמך כמכונאי מוטס, היה מיועד
לקצונה וגם ביקשו לשבצו כמדריך, אבל הוא העדיף את השירות
הקרבי, את התעופה ואת העשייה. הוא הצליח להגיע להשלמת יעדו,
אבל נהרג במילוי תפקידו בטיסתו הראשונה.
האנדרטה לזכרו היא מסוק, המזכיר את המסוק בו שירת. המסוק ניצב
על עמוד בפינת גן יפה ליד הקניון בשכונה הדרומית בכרמיאל. שכנות
האנדרטה לפארק משחק וטיול של תושבי השכונה יוצרת צירוף מרתק
של מרקם חיים לצידו של הזכרון. עמוד האנדרטה הוא, למעשה, עמוד
חצוי- חלקו הישר מבטא את המחוייבות למשימה הצבאית, אבל חלקו
הנטוי מבטא את התקלה וההחמצה שהן, למרבה הצער, חלק מן
הדברים הקורים במערכת כה מורכבת כמו הצבא.
מפקד הטייסת שהעריך מאוד את ליאב הציע להציב בכרמיאל מטוס
שיצא מן השירות, ואשר יבטא את הקשר לחיל האוויר. המטוס הובא
במאמצים גדולים והוצב בפארק “יגאל אלון” (הבוסתן).
“מי ייתן מותי תחתך היום”, אמר המלך דויד בקינתו על בנו.