בנם של בתיה ורמבם. נולד ביום ז’ באדר תשס”ד(29.2.2004) בכרמיאל. אח למאי וגל.
ביום 11.8.2022 התגייס לצה”ל ושירת בחיל רגלים.
רב טוראי בר יענקלוב נפל בקרב ביום כ”ב בתשרי תשפ”ד (7.10.2023). בן תשע עשרה וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכרמיאל בחלקה הצבאית. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
סיפור חייו – יענקלוב בר
בנם של בתיה ורמבם (רמי).
נולד ביום ז’ באדר תשס”ד (29.2.2004) בכרמיאל.
אח צעיר למאי וגל ובן זוגה של אליה ינאי.
בר גדל והתחנך בכרמיאל, ילד טבע מלא חן ואור, אוהב את החיים.
למד בבית הספר היסודי “כלנית” והמשיך לחטיבת הביניים “אורט כרמים” בעירו.
בכיתה ט’ עבר לבית הספר הימי לפיקוד ומנהיגות “קציני ים עכו”, שם למד בתנאי פנימייה.
בחר במגמת שיט והצטיין בה, והיה אהוב על מוריו ועל חבריו לכיתה.
מילדות הרבה בפעילות גופנית ורכש מיומנויות בשלל ענפי ספורט.
בין היתר השתתף בחוג כדורגל והצטרף לליגת צעירים בכדור עף.
בשעות הפנאי קרא ספרים על מורשת ישראל ועל המוסד וסיפורי גבורה אחרים, אהב לטייל ברחבי הארץ ונהנה לצפות בתוכניות בישול בטלוויזיה.
בתקופת לימודיו בעכו התאהב בים, ירד אל החוף בכל הזדמנות, הפליג בסירות מפרש והתחרה בשיט תחרותי בסירה. בחופשות עבד בספינות פרטיות בחיפה. בגיל שמונה-עשרה הוציא רישיון סקיפר (מֵשיט).
קשר קרוב שרר בינו ובין הוריו ואחיותיו.
“חבר טוב”, תיארה אימו את עוצמת הקרבה בינה ובינו.
מדי יום הם שוחחו, והוא ביטא את הערכתו אליה אפילו על דברים קטנים שעשתה למענו.
בשנת 2019 הכיר בפנימייה את אליה ינאי, ובין השניים התפתחה זוגיות שהתבססה על כבוד והערכה. בר היה רומנטי והרעיף עליה חום ואהבה, וברגעי משבר ידעו לעודד ולתמוך זה בזה. “אהבה בלתי מנוצחת”, הגדירו אחרים את הקשר ביניהם, והוא עצמו אמר: “אנחנו בלתי נפרדים, זה הגורל שלנו”. יחד תכננו את עתידם המשותף, בין היתר טיול גדול בחו”ל. בקיץ שלפני הגיוס טסו יחד לחופשה ברומא, בירת איטליה.
בר, צעיר יפה תואר ונעים הליכות, ידע להצחיק ובורך בחיוך רחב שירד מפניו רק אם נדרשו ממנו ריכוז ורצינות. אדם ערכי, אחראי, טוב לב ומלא נתינה, דרך ארץ וכבוד לזולת, עם כריזמה, כושר מנהיגות ואומץ. בנחישות, במסירות ובעקביות חתר להגשים את מטרותיו. הודות לכל אלה שימש דוגמה ומופת לכל סובביו ומושא להערצה בקרב חבריו. “מלח הארץ”, אמרו עליו.
מאז היותו ילד קטן בחר להתחפש לחייל מדי חג פורים, ומנעוריו הכריז שייעודו בחיים הוא הגנת העם והארץ. הוא חלם לשרת ביחידת עילית בצבא, תכנן לצאת לקצונה ושאף לקריירה צבאית, וכדי להגשים זאת התאמן במרץ לפני גיוסו בקבוצת הכושר הקרבי “אדרנלין” ועשה כל שביכולתו להשיג את הכלים להצליח. טרם גיוסו זומן לגיבושים ולמבדקים בשלל יחידות מסווגות.
ביום 11.8.2022 התגייס לצה”ל ושובץ בגדוד “פתן” של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים. “הגעתי למקום שלי”, אמר בסיפוק על השיבוץ. לאחר הטירונות עבר מסלול הכשרת לוחם והתמקצע במקלע מסוג “מאג”. אהב את תפקיד המאגיסט, והקפיד לנקות את המקלע ולטפל בו כנדרש. בתקופה זו לימד את חבריו לא לוותר ולשמור על רוח איתנה למרות הקושי והאתגר, והוא עצמו שמר על מוטיבציה גבוהה ועל עוצמה מנטלית. הייתה לו גאוות יחידה, וגדולה הייתה אהבתו לחיילים ששירתו עימו.
בתום המסלול עבר למחלקה הפיקודית ועלה יחד עם פלגת המסלול לקו לבנון, גזרת הר דב .בר הצטיין בכל משימות הקו והיה לחייל חרוץ שבחר לוותר על זמני מנוחה על מנת לבצע משימות ככל הניתן. במהלך הקו ביצע מארבים, סיורים, סריקות ופעולות רבות על מרחב הגדר. באמצע תקופת הקו מפקדו עזב לקורס מרגמות ובר נבחר להחליף אותו, כך שפיקד על חבריו עד לסיום תקופת הקו. מפקדיו וחבריו ליחידה העריכו אותו מאוד על אישיותו ועל האופן שמילא את תפקידו. בטקס סוף המסלול, בר נבחר מצטיין מסלול של הפלוגה.
כעבור ארבעה חודשים נשלח לקורס מפקדי כיתה (מ”כים) בבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות של חיל הרגלים (ביסל”ח), כפי שרצה. ממפקדיו שאב השראה, ודיבר על הזכות לפקד, להיות בעל משמעות עבור אדם אחר ולהוביל לוחמים, ולא משנה עד כמה זה קשה. במהלך הקורס קיבל תעודת מצטיין פלוגתי.
גם בתקופת השירות הצבאי המשיך ליהנות מספורט ואף השתתף בתחרות הגדודית בכדור עף בביסל”ח עם שחקנים מהפלוגה.
בשבת כ”ב בתשרי, שמחת תורה תשפ”ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה”ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
הייתה זו השבת האחרונה בקורס מפקדי הכיתה של בר, ועם הגעתן של הידיעות הראשונות על המתקפה הוא הוקפץ עם כוח ממחלקתו לחֶבֶל אשכול הגובל ברצועת עזה כדי לטהר את היישובים ממחבלים ולסייע לתושבים הנצורים בבתיהם. בר חיכה בלהט להילחם, “הייתה לו אש בעיניים”, כדברי חבריו, אך בשלב זה טרם הבין את מורכבות המצב. בדרכם, בהגיעם לאחד הצמתים שבאזור, זיהו חוליית מחבלים וחיסלו אותה. לאחר מכן ראו טנדר לבן וגילו בתוכו בחורה שהמחבלים ניסו לחטוף, ועם הרבה תושיה בר וחבריו הצילו אותה. בדרכם לכיוון נחל בשור זיהו עוד מחבלים, חתרו למגע וחיסלו אותם. לאחר מכן המשיכו לקיבוץ כיסופים.
בר הספיק לעדכן את אימו שלא תדאג ושייתכן שלא ישוב הביתה מוקדם כפי שציפה. לחברתו אליה שלח הודעה מוקלטת: “אני אוהב אותך, יפה שלי, והאהבה שלי הכי גדולה בעולם הזה, אני מתגעגע אלייך בטירוף, אני מת לחבק אותך ולספר לך את כל מה שעברתי. עברתי דברים מטורפים. ואני אוהב אותך, ואני חייב לעוף. ביי, יפה שלי”.
בקיבוץ כיסופים התחולל מהבוקר קרב קשה שנמשך שעות רבות בין לוחמים מכמה יחידות למאות מחבלים. בר וצוותו הצטרפו ללחימה העיקשת, ובמהלכה פינו חלק מתושבי הקיבוץ באוטובוסים וכך הצילו את חייהם.
בשלב מסוים, אחר הצוהריים, במהלך היתקלות עם מאות מחבלים הושלכו רימונים ונורה RPG על הכוח, ושני לוחמים נפצעו. בר השתתף בניסיון החילוץ שלהם. כשהסתער וחתר למגע במטרה להציל את חברו הטוב בר נפגע מירי לפלג גופו העליון ונהרג.
בר וחבריו לחמו באומץ ובתעוזה, הצילו מאות מתושבי כיסופים ומנעו את השתלטות המחבלים על הקיבוץ.
בר יענקלוב נפל בקרב ביום כ”ב בתשרי תשפ”ד (7.10.2023). לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר הורים, שתי אחיות וחברה.
במלאת שלושים לנפילתו כתבה אימו: “בר, אני מתגעגעת אליך עד כדי איבוד היכולת לתפקד ומנסה כל יום לא לאבד את שפיותי, ולו למען אבא, מאי, גל ואליה. כל יום קשה יותר ויותר עד בלתי נסבל. אי אפשר להסביר את הרגשות. אי אפשר להסביר את גודל הכאב ואת התהום הפעורה. הקירות בבית שטופים בזיכרונות בכל פינה … מתגעגעת לקול שלך, לשיחות היומיות שלנו, לשמוע את מילות העידוד והאהבה שלך. גם כשהיה לך קשה, תמיד אמרת לי: ‘אימא, הכול טוב, קשה אבל כיף’. מתגעגעת לחיוך היפה שלך, שאימא הייתה מתמוגגת ממך, מתגעגעת לנשק אותך ולפנק אותך … אני אימא גאה, ילד גיבור שלי”.
כתבה אחותו גל: “איזה יפה אתה, גבוה, חכם, חזק. איך הלכת לנו ככה? היית מורעל, לוחם צנחנים. הגנת על המדינה, על האזרחים. מי יודע כמה בזכותך עומדים חיים. תודה שאתה אח שלי, תודה שאתה כזה מלאך! שמור עלינו מלמעלה”.
כתבה בת זוגו אליה: “ברבור מיוחד, מעטים האנשים שהוא באמת הכניס אליו ללב, ואני ביניהם – זכיתי. ארבע שנים שאני האדם המאושר בעולם הזה, שלמדתי לאהוב ללא גבולות ולהיות הכי נאהבת שרק אפשר. בר שם אותי במקום הראשון אצלו, אבל אף פעם לא שכח להזכיר לי שהחלום שלו זה קריירה צבאית, שהוא יהיה איש צבא ויעסוק בביטחון המדינה – אהבה מטורפת למערכת הצבאית מגיל אפס … הנחמה היחידה היא שהוא עשה מה שהוא אוהב. הלב שלי שבור, אבל לנצח הוא יהיה הגאווה הכי גדולה שלי, ואקיים את הצוואה שלו כל יום בחיי”.
כתב רונן, אביה של אליה: “תודה על כל ההקשבה והעשייה שלך לאליה, הבת שלי. אתה היית עוגן בחיים שלה. הכוח שלך בשקט שלך, בנימוס שלך, בכבוד שנתת לכל הסובבים אותך. אוהבים אותך לעד, הרקולס”.
כתב אמיל, חברו מקבוצת הכושר הקרבי “אדרנלין”: “הילד הזה, בר יענקלוב, היה לוחם עוד לפני שהיה בצנחנים … באימון הראשון זה הבן אדם שישר חיבר אותי לקבוצה והתחיל לדבר איתי, וזה הבן אדם הראשון שחייך אליי שם ואשכרה היה איתי בכל רגע. הילד הזה – ברגע שהייתי נופל ומתרסק על הרצפה באימונים והייתי בא בפרצוף באסה, הוא הראשון שהיה בא ומשמח אותי, הראשון שהיה בא אליי ואומר לי: ‘אמיל, אני ואתה הקווקזים של הקבוצה, בוא נרסק אותם’, הוא זה שגרם לי להיות הכי חזק בזחילות, הוא זה שגרם לי לרוץ הכי מהר, הוא זה שגרם לי להתאמן הכי חזק ולשאוף הכי רחוק וגבוה. הילד הזה נתן לי הרגשה של בית מהרגע הראשון”.
לבקשת בת זוגו אליה, הזמרת אודיה אזולאי כתבה, הלחינה וביצעה שיר לזכרו, “דם של גיבורים”: “מאמי תענה / מישהו שר עליך / אבל מה זה משנה / אם זה לא מחזיר אותך אליי / אז שייקחו אותי אולי / כי מה נשאר לי לחפש פה? // מה אתה חולם / כמה זמן ולמה ובמי להילחם / את המדינה כבשת הבית הוא נטוש / מאמי איך נתחיל בלעדיך את הקידוש? // באיזו מדינה / ילדים שומרים על ההורים / אדמה סופגת דם של גיבורים / מה תמיד חלמת כשתגדל / למה בכל פורים התחפשת לחייל? // אני כאן / כדי להגשים את החלומות שלך / עד שיום אחד אני אשוב אליך / או שיום אחד אתה תשוב אליי / כולם קוראים לך גיבור / אתה החלטת ללכת לי בחורף / מי יחבק אותי אני קופאת מקור / אני צריכה אותך קרוב אליי. // הבטחתי שאנקום / הנשמה צורחת הכאב שלי יתום / ואם אתה הולך אז לפחות תגיד שלום / מאמי לא עברת לי מאז ועד היום. // למה לא אמרת / אם אתה אוהב אותנו למה לא חזרת / מאמי שתדע אני סולחת ששיקרת / שהצלת מאה אנשים / ורק עליך לא שמרת. // ואם כבר הגעת למעלה אולי תתחנן / שנחזור בגלגול הבא יחד ועוד נתחתן”.
קבוצת הכושר הקרבי שבה התאמן לפני הגיוס קיימה בחודש מרץ 2024 אימון וטקס לזכרו והוסיפה לשמה, “אדרנלין”, את הצירוף “צוות בר”.
עמותת “מתכון עם זיכרון” פרסמה מתכון של לחם פריך שאהב במיוחד – “לחם הבית של בר יענקלוב”, ושלושה ציירים הנציחו אותו בדיוקנאות. מוקירי זכרו הוציאו מדבקות ועליהן תמונתו וכיתוב מתוך ספר תהילים יח, לח: “אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם” והפיקו את הסרטון “סמל בר יענקלוב הי”ד” עם תמונות מחייו. ביום הזיכרון תשפ”ד הפיק גם בית ספר “אורט כרמים” שבו למד סרטון לזכרו. שני הסרטונים ניתנים לצפייה באתר “יוטיוב”. עיריית כרמיאל הקדישה לו דף אינטרנט.
בר מונצח באנדרטה על חוף הים בבית הספר “קציני ים עכו”, לזכרם של בוגרים חללי המלחמה. תחת תמונתו נכתב בין היתר: “השמיים הם הגבול, והדרך דרך ארץ. אהבתך לים, לעם ולמדינה ימשיכו להיות השראה לכולנו לעד”.
חבריו הקרובים של בר מנציחים אותו בכך שמטיילים לזכרו בטבע שכל כך אהב, בעשיית מעשים טובים ובהפצת הטוב שבו דגל לאורך כל חייו.
